שלום אורח
 
התחבר
 
נא להמתין...

בראשית פרק יח

|

צוות כתיבה

צפיות: 5908
|
דרוג  (1)

בפרק י"ח באים המלאכים לבית אברהם, כדי לבשר על הולדת יצחק (והפעם גם לשרה), אברהם ושרה מקבלים את המלאכים בהכנסת אורחים מפליגה. אברהם מתבשר על חורבנה של סדום, ומגיב על כך במשא-ומתן מול הקב"ה על גורלם של צדיקי סדום ועל גורל העיר כולה. הפרק יילמד בשלושה שיעורים.

שאלות מכוונות למידה

מדוע היה צורך בנבואה נוספת על לידת יצחק?

אברהם התבשר על לידת יצחק בפרק יז.

בפרק י"ח באים המלאכים כדי לבשר זאת שוב. במה שונה הבשורה בפרקנו מזו של פרק יז?

 

לשם מה משתף הקב"ה את אברהם בדינה של סדום?

האם הקב"ה "מזמין" את אברהם להשתתף בדינה של סדום ולטעון עבורה?

כיצד ניתן להבין את העזתו של אברהם בהגנתו על סדום? 

 

 


א-טו:
הנבואה השנייה על לידת יצחק


טז-כב:
הנבואה על
השמדת סדום

 

כג-לב:
אברהם מבקש
על הצלת סדום

הקשר רחב

[רשות]

הקשר אישי

[רשות]

העשרה


[רשות]

"וירא אליו ה' " (א) - מה מטרת ההתגלות? 

א וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.  

ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו

וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.

רש"י:

(א) וירא אליו - לבקר את החולה. 

אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו:

רש"י עומד על כך שזו התגלות מיוחדת- ללא תוכן של דיבור, ומטרתה על כן שונה. 

לתלמידי 5 יח"ל בלבד: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (פסוק ג) 

רש"י

(ג) ויאמר אדני אם נא וגו' - 
לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים. ולגדול אמר 'אל נא תעבור', וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, 

ובלשון זה הוא חול. 
דבר אחר:
קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים,

ואע"פ שכתוב אחר 'וירץ לקראתם' האמירה קודם לכן הייתה ודרך המקראות לדבר כן. 

מכאן לומדים חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה".


נקודת המוצא - קושי לשוני: מדוע אברהם פונה בתחילה לאנשים בלשון רבים: "אדוני", ואח"כ עובר ללשון יחיד: "בעינך... תעבור"?
רש"י מביא שני פירושים. התלמיד צריך ללמוד מהי ההבחנה בין לשון קודש ללשון חול.

משני הפירושים של רש"י עולה שאברהם חשב שמדובר באנשים רגילים ולא במלאכים.

בפירוש השני רש"י יוצר קשר בין פסוק א לפסוק ב.

רמב"ן

"אל נא תעבור מעל עבדך": עם כל אחד ידבר, בדרך כל התורה:

'ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך' (ויקרא כ"ג), 'ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת' (דברים ד').

מהו הפתרון של רמב"ן לקושי הלשוני?

לאיזה פירוש של רש"י הוא דומה – לראשון או לשני?

הכנסת האורחים

ב "...וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - - -  וַיָּרָץ לִקְרָאתָם - - -

ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה  וַיֹּאמֶר:

מַהֲרִי - - - לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. 

ז וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב - - -

וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ". 

מה מלמדות המילים המנחות?

   

           דיבור

                               מעשה

יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: 
וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: 
וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: 
 וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: 

 









מה מלמדת ההשוואה בין מה שהבטיח אברהם למלאכים לבין מה שנתן להם בפועל?

"אמר רבי אליעזר: מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה" (בבלי בבא מציעא דף פ"ז, ע"א).


רש"י (א'): "וירא אליו - לבקר את החולה (ב"מ פו), אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו. 

פתח האהל - לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו. 

כחום היום - (ב"מ פו) הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים

ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא המלאכים עליו בדמות אנשים" 

מה המכנה המשותף הרעיוני לשלושת הפירושים הללו? (גמילות חסדים)

מהי נקודת המוצא לפירוש השני והשלישי של רש"י (ייתור בכתוב)

מה פירושיו של רש"י מוסיפים בנוגע לדמותו של אברהם?

לתלמידי 5 יח"ל בלבד:

רמב"ן (ז): וטעם ואל הבקר רץ אברהם - להגיד רוב חשקו בנדיבות,

כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב, והוא זקן מאד וחלוש במילתו,

הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם,

ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו,

ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו.

  • ממה מתפעל הרמב"ן, ועל מה הוא מתבסס בכתוב?
הנבואה השנייה על לידת יצחק, וצחוקה של שרה

רש"י [ב]:

והנה שלושה אנשים - 
אחד לבשר את שרה.
ואחד להפוך את סדום.
ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. 

  • המלאכים באו כדי לבשר לשרה על לידת יצחק (אברהם התבשר על-כך בפרק הקודם) - שרה ראויה לבשורה בפני עצמה.

ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל: 
י וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו... 
יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: 
יג וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: 

יד הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: 
טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹרלֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ 

הן שרה והן אברהם הגיבו בצחוק - מה בין צחוקה של שרה לצחוקו של אברהם? 
 

וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה (י"ב-י"ג) 

וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד.  (פרק י"ז, פסוק י"ז)

במקביל לתגובת אברהם בפרק י"ז, גם שרה מגיבה בצחוק, אלא ששאלת ה' מביאה את רש"י לפרש את הצחוק כלעג או פקפוק באמונה. 

רש"י [יח]:

ויפל אברהם על פניו ויצחק - זה תירגם אונקלוס: וחדי. לשון שמחה. ושל שרה לשון מחוך. 
למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה. 
וזהו שהקפיד הקב"ה על שרה ולא הקפיד על אברהם:

רמב"ן [טו]:

ותכחש שרה לאמר - 
אני תמה בנביאה הצדקת איך תכחש באשר אמר השם לנביא, וגם למה לא האמינה לדברי מלאכי אלוהים?

והנראה בעיני כי המלאכים האלה הנראים כאנשים באו אל אברהם, והוא בחכמתו הכיר בהם,

ובשר אותו 'שוב אשוב אליך ולשרה בן', ושרה שומעת, ולא ידעה כי מלאכי עליון הם, כענין באשת מנוח (שופטים יג, ו).

ואולי לא ראתה אותם כלל...

לפי רמב"ן אברהם הבין שמדובר במלאכים (בניגוד לרש"י) ולכן האמין לבשורה ואילו שרה לא ידעה שמדובר במלאכים ולא פקפקה.

לשם מה רמב"ן הביא את סיפור אשת מנוח?
[העמקה]: 

בעל המדרש הגדול מביא גישה אחרת אל הדברים:

מדרש הגדול (יח,יג):
"מפני מה מיחה הכתוב בשרה ולא מיחה באברהם
אלא ללמדך ששניים שעשו דבר שלא כהוגן והיה אחד מהם גדול ואחד קטן אין ממחין אלא בקטן והגדול מרגיש מאליו"

במי אם כן נוזף ה' בדבריו לשרה?

"שינה הכתוב מפני השלום"

יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן
יג וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי

רש"י

ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה 'ואדוני זקן':

"כי- כי" (לתלמידי 5 יח"ל בלבד)

טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ

רש"י

"כי יראה וגו' כי צחקת - 
הראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה.
והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת.
שאמרו רבותינו: כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא". 

 
האתר פותח על ידי מטח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית
לצפייה תקינה באתר תוכלו לעיין ברשימת דפדפנים נתמכים ותוספים נדרשים